ההילולא ל"ג בעומר - מדליקים מדורות, מכינים חץ וקשת, עולים למירון, לקברו של ר' שמעון בר יוחאי. זה הזיכרון הלאומי פחות או יותר מהיום הזה.  אבל למה? מה המקור למנהגים האלו, מה הנהירה ההמונית הזאת לציון התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי דווקא ביום הזה?  שבועיים לפני ל"ג בעומר כבר אפשר לראות אהלים פזורים לאורך קילומטר מהציון.  ביום ההילולא, הוא יום הפטירה, הכבישים סגורים ומאות אלפי אנשים עושים דרכם באוטובוסים אל הציון.  פשוט פלא פלאים לראות איך רבע עד חצי מליון אנשים הולכים ביום אחד למקום אחד, כל פעם, שנה אחר שנה, ועוד לאן?  לקבר של נפטר!  רק אם נלמד מי זה ר' שמעון ומה אפשר להשיג ביום הזה נוכל להבין את הפלא הזה. יום ההילולא זה יום הפטירה של הצדיק. זה יום שמחה, כי ביום הזה נשמת הצדיק מתגלה בכל העולמות. חלק מנשמת הצדיק נמצאת תמיד על הקבר, חלק יותר גבוה ממנה מתגלה בערב שבת, ערב ראש חודש וט"ו בכל חודש. ביום הפטירה של הצדיק, יום ההילולא, הנשמה מתגלה במלוא עצמתה וכל מי שהולך לקבר הצדיק יכול להתחבר איתה ברמה זו או אחרת, בהתאם להכנה ולזיכוך שלו.  אנשים על קברי צדיקים רואים ישועות ביום ההילולא,  ובפרט על ציון הצדיק ר' שמעון בר יוחאי, יש אין ספור סיפורים על ישועות  ופלאי פלאים, מרפואה ועד שידוכים, פרנסה התעלות בתורה, ירידת גשמים, פקידת עקרות ומה לא.  אנשים עם נמק ברגל, רגע לפני הקטיעה הגיעו לציון בכסא גלגלים, קמו במאמצי עליון למעגל הרוקדים (בל"ג בעומר יש עשרים וארבע שעות מעגלי רוקדים בר' שמעון) ושוב לא חזרו לכסא הגלגלים.  אנשים שהסתמאו שבו וקיבלו את מאור עיניהם אחרי תפילות מעומקא דליבא ביום ההילולא על הציון, נשים זכו להפקד בפרי בטן אחרי ששפכו ליבם בציון בל"ג בעומר.  כמובן שכמה שהצדיק הוא במעלה יותר גדולה, כך יש יותר משמעות לביקור בקברו ביום ההילולא שלו.  ר' שמעון זה ראשי תיבות של 'עיר וקדיש משמיא נחית' שפירושו מלאך וקדוש ירד משמיים, וזו הכתובת המתנוססת על שער קברו.  פלא שיש כל כך הרבה מבקרים בציון הרשב"י בל"ג בעומר?!  שמעתי משם הרבי מלובאביטש שהמעלה שהיתה לרבי שמעון על שאר התנאים היתה עצומה. התנאים היו גדולי התורה שבאו אחרי הנביאים ואנשי כנסת הגדולה, הם חיו בימי המשנה והגמרא, כלומר, לפני ואחרי חרבן בית שני.   ידוע שהתנאים היו בדרגה רוחנית כזאת גדולה שיכלו להחיות מתים, ובכל זאת אף בין התנאים היה מצוין במעלה. ידוע שבימיו של ר' שמעון לא נראתה הקשת בשמים,וזאת מעלה גדולה.  אחרי שהחריב הקב"ה את העולם במי המבול שם את הקשת אות בשמים שיותר לא יחריב את עולמו על ידי המבול. ומאז כל פעם שהעולם נמצא בדינים קשים וראוי להחרב מפני מעשי הבריות נראית הקשת בשמים לאות ולסימן שהשבועה שנשבע הקב"ה שלא יחריב את העולם על ידי המבול יותר היא זאת המגינה על העולם, ולולא היא היה מחריב את העולם.  בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת כי הוא מיתק בזכויותיו את כל הדינים והגן על העולם, וזה מה שהעיד על עצמו 'יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שנברא ועד עתה, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם ועד סופו'.  בזהר מסופר שפעם ראה ר' שמעון את מלאך המות הולך וחרב בידו.  שאל אותו לאן הוא הולך וענה לו מלאך המות שהוא הולך לעשות מגפה בעיר.  חטף לו ר' שמעון את החרב (כלומר, עכב את הגזירה) ואמר לו 'לך תאמר לקב"ה שכל זמן שר' שמעון קיים אין מגיפות בעולם'.  עלה מלאך המות חזרה למרום ואמר לו הקב"ה 'אל תשגיח בר' שמעון ותורתו'.  ירד מלאך המוות בשנית אך ר' שמעון לא הניח לו לעשות את המגיפה, אמר לו 'כל זמן שר' שמעון קיים אין מגפה בעולם'.  יצאה בת קול משמים ואמרה 'אשריכם צדיקים שהקב"ה גוזר ואתם מבטלים, אתם גוזרים והקב"ה מקיים'.    תורת הסוד - ספר הזהר ר' שמעון זכה שעל ידו התגלתה תורת הסוד לעולם.  הגמרא מספרת שר' שמעון בר יוחאי, ר' יוסי ור' יהודה בן גרים ישבו ושוחחו על מלכות רומי. אמר ר' יהודה מה נאים מעשיה של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.  ר' יוסי שתק ור' שמעון ענה:  כל מה שתקנו - לצורך עצמם תקנו.  תקנו שווקים כדי להושיב בהם פרוצות, מרחצאות כדי לעדן בהם את עצמם וגשרים כדי ליטול בהם מכס.  סיפר ר' יהודה בן גרים את הדברים ונתגלגלו ונשמעו למלכות.  גזרה מלכות רומי: יהודה שנתן מעלה לרומים – יתעלה.  ר' יוסי ששתק ולא הסכים עמו – יגלה לציפורי, ר' שמעון שלא די שלא הסכים אלא אף גינה – יהרג.  הלכו ר' שמעון ובנו ר' אלעזר והתחבאו במערה בפקיעין.   מיד עם בואם נעשה להם נס נבקע להם מעיין ליד המערה וצמח להם עץ חרובים.  זה היה מאכלם כל השבוע ובשבת הפכו החרובים לתמרים.   במערה זאת ישבו שלש עשרה שנה קבורים בחול עד צואר, כדי שלא יתבלו בגדיהם.  מופשטים לגמרי מגשמיות, תרתי משמע, אפילו מבגדיהם היו מופשטים.  רק לתפילה היו יוצאים, לובשים את בגדיהם ואח"כ שוב פושטים אותם ומטמינים עצמם בחול.   נפש חיה לא ידעה על מקום המצאם, רק אחד היה בא לבקרם פעמיים ביום.  אליהו הנביא.  במשך שלש עשרה שנה, בהן שהו במערה, זכו שאליהו הנביא יתגלה אליהם פעמיים ביום וילמדם סודות התורה.   אחרי שיצאו מן המערה התחברו החברים עם ר' שמעון והיו יושבים ולומדים ביחד ואז גילה ר' שמעון את סודות התורה שלמד מפי אליהו הנביא, ואלו נרשמו בצורה מוסתרת בספר הזהר.     על ספר הזהר נאמר 'בזכות ספרא דא יפקון בנ"י מגלותא ברחמי', כלומר, 'בזכות הספר הזה יצאו בני ישראל מהגלות ברחמים'.   ר' שמעון חי בדור שאחרי חרבן הבית, ומאחר שעם חרבן הבית גלתה שכינה מישראל, נתן הקב"ה ספר שבכח העיסוק בו יכולה להמשך שכינה חזרה לישראל.  ספר הזהר פרוש על כל המאה עשרים וחמש מדרגות, כנגד מאה עשרים וחמש מדרגות אליהם מחולקת הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, שגם הם מחולקים לחמשה חלקים כל אחד, וכל חלק מהם גם מחולק לחמשה חלקים.   ספרי הקודש הרגילים כתובים כל אחד בדרגה אחרת, בהתאם למחבר אותם, דרגות מדרגות שונות, אולם ספר הזהר פרוש על כל הדרגות לכן כל מי שיעיין בו, יהיה מי שיהיה יקבל הארה לנשמה שלו.  לכן ידוע שבספר הזהר אפשר אפילו סתם לגרוס, כלומר, לקרוא בלי להביו וזה גם מועיל זה מזכך את הנשמה ובונה עולמות עליונים.    לכן לאורך כל הדורות יהדות ספרד במיוחד במרוקו, תוניס וכד'  עסקו הרבה בס' הזהר, בלי הבנה, רק גרסה, לקרוא אותו.  במוצ"ש אחרי הבדלה האבא היה לוקח את הילדים והולכים לחבורת זהר.     כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק הגמרא אומרת 'כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק', ולמרות שהכוונה שם היא שגם כשאין הלכה כר' שמעון כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, הרי שלכל אמרה של חכמים יש עמקויות גדולות, והזהר אומר שבימות משיח אם לא יחזרו ישראל בתשובה יהיו נסינות קשים מאד שיבואו עלינו.  תהיה זו שעת דחק גדולה לישראל, ואומרת המשנה 'כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק' הזו. אלו שיסמכו על ר' שמעון וילמדו בספר הזהר ינצלו, ואם יהיו רבים מאד יושיעו את כל ישראל.  כי הזהר הוא אחד הכלים החזקים ביותר להגנה מפני השליליות והתחברות לכוחות החיוביים.   יום פטירתו – מיתוק הדינים ימי 'ספירת העומר' הם הימים שממחרת הפסח ועד שבועות.  ארבעים ותשע ימים בהם ממתינים עד שיהיה אפשר להקריב מנחת עומר חדשה ולאכול מן התבואה החדשה שצמחה לאחר הפסח.  ימים אלו הם גם הימים שבין יציאת מצריים ל'מתן תורה', אלו ימי קטנות בהם אנו עמלים לקנות בכח יגיעתינו את אותם אורות מהם זכינו רק לטעום ביציאת מצרים.  בימים אלו מפסח ועד ל"ג בעומר נפטרו עשרים וארבע אלף מתלמידי רבי עקיבא, עשרים וארבע תנאים גדולי עולם, שעם מותם נשאר העולם שמם מתורה.  חמישה בלבד מכל התלמידים נשארו, חמישה שהיו צינורות להמשיך שוב את כל התורה לשאר העם ולדורות הבאים, ואלו הם: ר' שמעון בר יוחאי, ר' מאיר בעל הנס, ר' יהודה בר עילאי, ר' יוסי בן חלפתא ור' אלעזר בן שמוע.  כל יום מימי 'ספירת העומר' עומד כנגד ספירה אחרת משבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.  היום השלשים ושלש בספירה עומד כנגד הוד שבהוד, שבו מתגלים הדינים הכי קשים. ביום זה נעצרה המגיפה שקטלה בתלמידי רבי עקיבא, וביום זה נפטר ר' שמעון מן העולם כדי שימתק בזכותו את היום הקשה הזה.  וכך, בזכות ר' שמעון הפך יום זה מיום שבו דינים קשים ביותר שורים ליום שמחה וסגולה, יום ישועה ופדות ליודעים לנצלו כראוי. ביום שבו נפטר ר' שמעון מן העולם קרא לשבעת החברים שנשארו מן החבריא על מנת לגלות להם סודות שעוד היו שמורים אצלו – הגילויים האלו נקראים 'אדרא זוטא'. אלו סודות שלא נתגלו מששת ימי בראשית, כשהתחיל ר' שמעון לאמרם ירדה   אש משמיים והתלמידים יצאו מן הבית.  ר' שמעון קרא להם אחד אחד והושיבם לפניו.  חלק ישבו אכן לפניו חלק ישבו בצדדים וחלק ישבו בפינת הבית.  כשדיבר ר' שמעון קרן אור פניו, כמו שקרן אור פניו של משה. וכך אומר הזהר הקדוש : "אמר ר' אבא, לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי.  ולא הרימותי ראשי כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל.  בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר 'אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו'.  אח"כ שמעתי קול אחר 'חיים שאל ממך וגו''.  כל אותו היום לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו.  כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי.  אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.  קם ר' אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותן, ואני לחכתי העפר שתחת רגליו.  רצו החברים לבכות ולא יכלו לדבר.  התחילו החברים בבכיה ור' אלעזר בנו נפל ג' פעמים ולא יכול לפתוח פיו.  אח"כ פתח ואמר 'אבי אבי, ג' היו וחזרו להשאר אחד. (דהיינו ג' גדולים היו בארץ, שהם ר' אלעזר, ואביו ר' שמעון וזקנו ר' פנחס בן יאיר.  ועתה נשאר ר' אלעזר יתום מזקנו מר' שמעון אביו ונשאר אחד בעולם.  עתה, אחר שנסתלק האילן הגדול הזה שתחתיו היו מטיילים חית השדה, ובענפיו ידורו עוף השמים, ומזון לכל בו נמצא עתה) שהחיות תנודדנה ועוף השמים שישבו בענפיו ישתקעו בנוקבי ים הגדול.  והחברים במום המזון שקבלו ממנו ישתו דם. קם ר' חייא על רגליו ואמר עד עתה היה מאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו.  קם ר' אלעזר ור' אבא לקחו אותו ממקומו על מטה העשויה כסולם, כדי להעלותו על מטתו.  מי ראה את בלבול הדעת של החברים.  וכל הבית היה מעלה ריחות טובים.  בעלוהו על מטתו ולא נשתמשו בו אלא ר' אלעזר ור' אבא.  באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי שרצו שיקבו אותו במקומם ובאו ללקחו  בכח ובמלחמה, וגירשו אותם בני מירון וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם אלא שיקבר אצלם.  אחר שיצאה המטה מן הבית היתה עולה באויר ואש היתה לוהטת לפניה. שמעו קול 'הכנסו ובואו להילולא של ר' שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם. כשנכנס אל המערה שמעו קול בתוך המערה 'זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך.  זהו ר' שמעון בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום.  אשרי חלקו למעלה ולמטה.  כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".